אחר צהריים טובים, דירות דיסקרטיות יקרות

אני לא מתיימר לתמוך בסיפור שלי. אני פשוט לא יכול לשמור את זה בעצמי יותר ורציתי לדבר. מטבעי, אני מסוג האנשים שמחזיקים הכל בתוכם. חיובי, שלילי, לא משנה. ובמיוחד אישי. אני לא יודע ולא ידעתי לדבר עם חברים, קרובי משפחה, הרבה פחות פסיכולוגים. אבל זה באמת קל יותר ככה. לפני כן לא הבנתי דירות דיסקרטיות, אבל לאחר שקראתי מחדש את הסיפור שלי הבנתי. זה עוזר לחזור לעבר, שלמרבה הצער כבר לא ניתן להחזיר אותו. אז החלטתי לספר על סיפור האהבה שלי. ראוי לציין שכתבתי את זה מיד לאחר סיום האירועים המתוארים להלן, ולאחר חודשיים (עד היום) הגעתי להבנה של מה שהייתי. אולי למישהו יש את הסיפור שלי שיעורר לפחות קצת רגש, מה שאומר שכל זה לא לחינם. אחרי הכל, כולנו נכנסים לכאן לכל מיני רגשות… חבל שהייתי צריך לחתוך פסקאות בכמה מקומות, אבל אני מקווה שזה יצליח להעביר את הכל כמו שהוא.
הכל התחיל באביב 2019. יש משחק מקוון אחד ששיחקתי מעת לעת באותו זמן, ויום אחד הגורל הפגיש אותי ואת בחורה אחת באותו שבט. בשלב זה הייתי חופשי ולעתים קרובות פלירטטתי עם בנות, מה בחיים, מה באינטרנט. זה לא היה פלירטוט שנותן תקווה לאהבה. פשוט תקשורת קלה ולא יומרנית נעימה גם לי וגם לילדה. זה בדיוק כמו שאני מכור לאהבה העתידית שלי. הייתי בת 25, היא הייתה בת 17. ואתה יודע, היה לנו כל כך קל לתקשר, הפרש הגילאים לא הרגיש לגמרי. ממש תפסנו גל אחד מיד. אחרי כמה ימים היא הפסיקה להתרעם על הדירות השמורות שלי, התחילה להגיב בחיוב למחמאות שלי, שהביכו אותה עד אז. העברנו בצורה חלקה את התקשורת שלנו מהצ ‘אט במשחק למסנג’ ר.
אני לא אחד שמשתמש בבנות או משחק על רגשות, אז אחרי ההתקרבות שלנו בתקשורת, אמרתי לה בכנות שאני מחבב אותה, אבל סביר להניח שלא נהיה ביחד ואולי לא כדאי לנו לתקשר כל כך קרוב (אחרי הכל, הפרש הגילאים, בנוסף גרנו בערים שונות). זה שוב היה בהקשר של שיחת בדיחה, אבל היא הבינה שזה לא רק בשביל ההומור. ובאותו רגע כבר הרגשתי בה את הצורך הזה בי. אולי אני לא יכול להסביר במילים, אבל זה מרגיש ברמה הרגשית, כשאתה מתקשר עם אדם קרוב, אתה מתחיל להרגיש אותו. והרגשתי. הרגשתי שהילדה הזו זקוקה לי. עד כה, בלי מילים ממנה. ועכשיו להצעה שלי שאנחנו לא יכולים להיות ביחד ואנחנו צריכים לסרב לתקשר, היא ענתה בסירוב מוחלט. זה הכל. משהו לחץ בי ברגע זה. ראיתי אדם שזקוק לי כל כך… עד מהרה היא סיפרה לי כמה אני יקר לה, סיפרה לי שהשיחה שלנו הייתה הכי מאושרת עבורה והיא שמחה מאוד שפגשה אותי… תוך כמה חודשים הפכתי לאדם הכי קרוב אליה. אני אדם מהאינטרנט. כל זה קרה לנו בפרק זמן כה קצר, אבל היינו בקשר מדי יום במשך שעות על גבי שעות.

עם זאת, בגלל המרחק לא הייתה לנו הזדמנות לתקשר בשידור חי, רק בהתכתבות

עשיתי לה דירות דיסקרטיות כל יום, דיברתי עליה כל יום על כמה שהיא נפלאה. והיא… סקרתי את כל המילים הנעימות שלי כדי שאוכל לקרוא אותן שוב מאוחר יותר. אלוהים… כמה נחמד היה לי ושמחתי שהצלחתי לתת את אהבתי לילדה ולהביא אותה לרמה כזו של אופוריה. הצלחתי להעביר את הרגשות והרגשות שלי בטקסט עד כדי כך שהיא דיברה כמה היא שמחה איתי.
אז מצאנו אחד את השני. כך הפכנו לחלק מחייו של זה. היא לא יכלה בלעדיי, ואני כבר לא יכולתי בלעדיה. ולא היה אכפת לנו מהפרש הגילאים, המרחק. אחרי הכל, חיינו אהבה. כל יום התעוררתי ושלחתי אחד לשני הודעה ראשונה-שלום. הם שכבו במיטה בערבים, התכתבו שעות והלכו לישון יחד. שיניתי את אורח חיי בשבילה, הפסקתי להכיר ולתקשר עם בנות. מעולם לא שיניתי ככה בשביל אף אחד. אבל היא, עם הכנות, הרוך, התמימות האדיבה שלה, הצליחה לשנות אותי. ולא הייתי צריך שום דבר בעולם מלבד להבין שאני יכול לשמח את האדם הזה, האהוב עלי.
בהחלט קיללנו לפעמים, איפה בלי זה, אבל מה שהכי חשוב לי, היא תמיד כתבה ראשון להתפייס. יכולנו לריב בבוקר, ואחר הצהריים היא כבר כתבה לי. לפעמים כתבתי בערב, לפעמים למחרת. בחודשים הראשונים, אנחנו בדיוק כל כך מהר להשלים. אני יודע שיכולתי לכתוב בעצמי והייתי צריך לכתוב לה גם קודם, אבל לא הצלחתי להתגבר על הדמות שלי. היא ידעה היטב שאני כזה והאמנתי שאימצתי דירות דיסקרטיות. בכך שהיא כתבה קודם, היא הבהירה לי כמה היא זקוקה לי, וזה, בתורו, גרם לי לאהוב אותה עוד יותר. ובכן, מה יכול להיות יקר יותר מזה. כשאדם זקוק לך. והיינו מאושרים.