כל האביב ודירות דיסקרטיות חלפו

הקיץ הגיע

כל יום מאז התקשורת שלנו, אהבנו אחד את השני יותר ויותר. אי אפשר להעביר את זה במילים. כל כך הרבה רוך היה בתקשורת הזו. והחלטתי שהגיע הזמן. הגיע הזמן לבוא לראות אותה. אספתי את מחשבותיי, לקחתי חופשה, קניתי כרטיסים ונסעתי ברכבת לעיר אחרת לגמרי. מישהו שאהבתי בכל ליבי. מעולם לא חשבתי שאגיע לזה יום אחד. ירדתי על הרציף, אבל לא האמנתי עד הסוף שעשיתי את זה. פגש בחורה באינטרנט, התאהב בה והגיע לעיר אחרת לבקר אותה. זה היה פרוע בשבילי.
שלושת הימים שבהם הגעתי… היינו האנשים המאושרים ביותר. לעולם לא אשכח את הדירות המאופקות ואת הפגישה הראשונה שלנו. חיכיתי לה על הספסל ואז ראיתי אותה מרחוק… היא הלכה לפגוש אותי והשקפותינו נפגשו. זה היה רגע קסום, הכי בלתי נשכח בחיי. עמדתי נדהם, והיא רק ראתה אותי רצה לפגוש את הראש שבור. החברה האהובה עלי בכל הזמנים רצה לזרועותיי מטושטשת בחיוך. לעולם לא אוכל לשכוח את הרגע הזה. ואז היא חיבקה אותי, ואני לא הבנתי כלום, מבולבלת כמו ילד משמן את החיבוק הראשון שלנו, היא רצתה להתכרבל איתי, לטבוע בחיבוק, ואני לא חיבקתי אותה כל כך חם. היא סיפרה לי שזה הרגיז אותה. אבל זה היה פשוט לא צפוי לי, אולי פחד… לאחר מכן נזכרנו בזה בבדיחות, בחיוך. היום הזה היה היום הכי טוב שלנו. הלכנו כל היום, מהבוקר ועד הערב, שוחחנו אחד עם השני, ובסוף, ישבנו על הספסל בפעם הראשונה, התנשקנו… אותה נשיקה מתוקה ועדינה של שפתיים אוהבות… תחושה בלתי ניתנת לתיאור שאי אפשר לשכוח. יושב ככה, מתחת לכוכבים, עם בחורה שאהבתי בנסיבות מוזרות כאלה, ועם מי הגורל קשר אותך… למחרת, הרגליים של שנינו כאבו מלעשות כל כך הרבה , אבל בכל מקרה נסענו יחד, נסענו לגן החיות. כשגילתה שאנחנו נוסעים מחוץ לעיר, היא נבוכה וקצת פחדה, אבל היא בכל זאת סמכה עלי. היא הסתכלה לי בעיניים וראיתי את הדירות הדיסקרטיות האלה. נסענו, בילינו יחד זמן נפלא וצילמנו את התמונות הראשונות שלנו יחד. ואז הם חזרו לעיר וחיפשו מקום רק כדי להיות לבד…
ביום השלישי, היום האחרון שלנו, אנחנו כבר פשוט טיפשנו, בעטנו בכדור, הלכנו, חיפשנו מקומות לבלות את השעות האחרונות שלנו ביחד. זמן נפלא. כנראה ישבנו שלוש שעות ופשוט התנשקנו, לא יכולנו ליהנות אחד מהשני… הפרידה באותו יום הייתה קשה, אבל הבטחתי לה שאחזור, הבטחתי שנהיה ביחד וראיתי בעיניה תקווה לעתידנו יחד. הרגשתי את הרצון שלה לבלות איתי את כל חייה. בדמעות היא חיבקה אותי ולא רצתה להרפות. באותו יום ראיתי לראשונה את דמעותיה והם חתכו את נשמתי לשניים. הבטחתי לעצמי לעשות כמיטב יכולתי לא לראות שוב את העצב בעיניה.

דירות דיסקרטיות למחרת בבוקר

במרירות עזבתי את העיר הזאת, אבל בעיר הזאת השארתי חלק מעצמי. חלק מאהבתו שבהחלט רציתי לחזור אליו.
ואז החלו שוב יחסי התכתבות, אך הם הפכו לבלתי נסבלים. הרגשנו אחד את השני בשידור חי, נהנינו מהחום הזה והתחלנו להתגעגע אליו. התקשורת הייתה חמה עוד יותר, עוד יותר אהבה הייתה בכל מילה. רבנו אחד עם השני בגלל מי אוהב את מי יותר, כן זה ילדותי) לא ברצינות כמובן רבנו, אבל היא נעלבה כשאמרתי שאני אוהב אותה יותר ממנה. גרנו אחד את השני, אהבנו דירות דיסקרטיות, נשמותינו הפכו לאחת.
בסופו של דבר לא יכולתי לסבול את הפרידה הארוכה ממנה, וכבר בנובמבר הגעתי שוב, חודשיים לאחר מכן. שכרנו דירה כדי שנבלה את כל הזמן רק שנינו וכך זה היה. נתתי לה מתנה שלא הייתה צפויה לה. כשהגעתי בעבר, לאחר ששמתי לב לטלפון הישן שלה, רציתי לתת לה טלפון חדש. היא הייתה מבולבלת מאוד, אבל אני חושבת שהיא שמחה. היא נתנה לי ספר וקלן. רגשות נעימים מאוד… כל השבוע בו הגעתי היינו שנינו, היינו מאושרים. התבוננו בסרטים, התנשקו, בישלו יחד. זה היה חיקוי נפלא של חיינו יחד. ואז שוב הפרידה, שוב דמעות הפרידה, ושוב ההבטחה לבוא שוב.
זה מה שקרה. למרבה הצער, לא הצלחתי להגיע לשנה החדשה, הגעתי בתחילת האביב. מרץ אם אני לא טועה. 9 ימים הפעם. מכל הביקורים, זה היה הכי קרוב מבחינה אינטימית. כל יום בילינו יחד. היא עזבה את הבית לא אור ולא שחר, הכל כדי לבוא אלי מוקדם ולבלות יותר זמן ביחד. חיפשנו מיליוני סיבות ותירוצים להישאר אצלי זמן רב יותר. ומצאתי דירות דיסקרטיות. מבחינתי הימים האלה היו היקרים והמאושרים ביותר איתה. ואז שוב הפרידה… זו הייתה אמורה להיות הפרידה האחרונה שלנו, כי היא ואני חלמנו על המעבר שלה למוסקבה. דיברנו על זה ימים ולילות כמעט מאז שנפגשנו. זו המטרה שחיינו ושאפנו אליה.